<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב חנן סתם אמורא</h1>
<h2>דף כ:</h2>
גרסי' בחגיגה פ' חומר בקודש והכלי מצרף את מה שבתוכו לקודש אבל לא לתרומה. ובגמרא [כ"ג ע"ב] מה"מ א"ר חנן דאמר קרא [במדבר ז'] כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת הכתוב עשאו לכל מה שבכף אחד, ועיין למעלה בסדר רב דימי בר חיננא כי שם כתבתי מן הירושלמי וקצת אני מוסיף כאן דהכא מסקינן [כ"ד ע"א] צריך לכלי הכלי מצרפו ושאין צריך לכלי אין הכלי מצרפו. ותו מסקינן דאורייתא יש לו תוך מצרף אין לו תוך אינו מצרף ואתו רבנן ותקינו דאע"ג דאין לו תוך מצרף, ופליגא דר' חייא בר אבא דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מעידותו של ר"ע נשנת משנה זו, ובפ"א דפסחים [י"ט ע"א] מייתי' נמי להאי. גרסי' בהקומץ רבה [מנחות כ"ג ע"ב] בגמרא שתי מנחות שלא נקמצו, כי סליק רב כהנא אשכחינהו לבני ר' חייא דיתבי וקאמרי עשרון שחלקו והניחו בביסא ונגע טבול יום באחד מהן מהו כי תנן הכלי מצרף את מה שבתוכו לקודש היכא דנגעי בהדי הדדי אבל היכא דלא נגעי לא או דילמא לא שנא. ויש לשאול אם נגעי בהדדי צריכא למימר אם טבול יום פוסל בתרומה לא יפסול במנחה שהיא קודש. ונראה שהקמח ואפילו סלת אין מקבלין טומאה אלא א"כ יגע טבול יום בשיעור כביצה, (בכל) [שכל] פרידה ופרידה שבסלת דינו כחרדל דאמרי [חולין כ"ד ע"ב] התורה העידה על כלי חרס שאפילו מלא חרדל טמא משום גזירת הכתוב דכל אשר בתוכו דאויר כלי חרס אינו בשביל מגע שנגע צדי כלי חרס שכלי חרס יטמא מפני כאילו השרץ נגע בו והוא ראשון ומטמא החרדל מחמת מגע הכלי דא"כ האמצעי ממה ניטמא הרי יש כאן יותר ממאה מגע למגע אלא מגזירת הכתוב דכל אשר בתוכו וכן פירש"י אלמא כל פרידה ופרידה חשובה לעצמה כדאמרינן [חולין קכ"ו ע"ב] לגבי מלא תרווד רקב שמטמא במשא ובאהל ואינו מטמא במגע לפי שאי אפשר במגעו שיעור טומאה מפני שהוא מפורד ואינו שלם היל' גבי קמחין וסלתות נמי לעולם אין מקבלין טומאה בנגיעה אלא א"כ יהא המגע במקום שנוגע שיעור הטומאה כשיעור ביצה אבל באהל ובאויר כלי חרס ודאי טמא והיינו דקא מיבעיא טבול [יום] שנגע במנחה שהיא בתוך הביסה והרי היא חלוקה לשני חצאי עשרונות אלא כשטבול יום נוגע באחד מהן ואינו נוגע בכלי השרת דפשיטא שאם נגע מי שמטמא כלי שרת בכלי שכל מה שבכלי טמא מחמת הכלי כפירש"י בפ"א דפסחים [י"ט ע"א] אבל כשנגע בסלת מי בעינן שיהא חצי האחר נוגע קצת ואפילו הכי מיצטרף אבל אם אין נוגע כלל די לנו שנאמר צירוף באותו שנגע בכל דהו דאע"ג דבמקום מגעו אין בו אלא כפרידה אחד כעין חרדל או פחות או דילמא אע"ג דמפוזר בכלי שאינו נוגע בחצי שנגע, ואמר להו רב כהנא מי תנן הכלי מחבר מצרף תנן כל דהו וצירוף ודאי אפי' אם אחד בראשו של כלי בצד זה והאחד בצד זה כדאית' בכיצד צולין [פסחים פ"א ע"ב] לגבי טומאת התהום המוצא מת מושכב לרחבו של דרך וכו' עד בד"א שמצאו שלם אבל מצאו מושבר או מפורק טהור שמא בין פרקין עבר ובקבר מצאו מושבר או מפורק טמא שהקבר מצרפו, ולא קת' מחברו. ורב כהנא הדר בעא מינייהו מהו לקמוץ מזה על זה צירוף דאוריית' או דרבנ'. ונ"ל לאו משום דלא שמיעא ליה לר' חנן ור' חייא בר אבא דלמר דאוריית' ולמר מדרבנ' אלא הכי בעיא מיניהו בצירוף מה אתון ביה יש לכם ראיה כמר או כמר ואתו למפשט ליה דמדאורייתא הוא אף לקמיצה ודחה רבה לההיא ראיה הדר בעא רבה נמי למפשט דמדאוריית' יכול לקמוץ ודחייה אביי והנהו דיחויי בעל כרחין אית לן למימ' דלר' חייא בר אבא א"ר יוח' דאמ' צירוף דרבנ' דעיקר נינהו הנהו דיחויי.
גר' בפסחי' פ' אילו עוברי' [מ"ח ע"ב] ר' אליעז' אומ' הסל מצרפן לחלה, ר' יהוש' אומ' תנור מצרפן, רשב"ג אומ' ככרות שנושכות זו את זו מצטרפות, ובעי ר' ירמיה לר' אליעז' דאמ' הסל מצרפן טבלה שאין לה לבזבז מהו אויר כלי בעי' והא איכא או דילמ' תוך כלי בעא והא ליכא. ותימה לר' ירמיה והא גבי צירוף דקדש מסקי' הת' [חגיגה כ"ד ע"א] דכי צברו על גבי קטבליא לא מצטרף כדקא מסיק הת' דאוריית' יש לו תוך מצרף אין לו תוך אין מצרף אלא דתקינו רבנ' דמצטרף וגבי חלה דליכא הא מעלה דאפי' גבי תרומ' דתקינו כמה מעלות לעניין שמירתה, אפי' הכי אפי' כלי שיש לו תוך אין מצרף אפי' מדבריהם, כי אין לו תוך מיבעיא דאין לו צירוף אלא א"כ יש לו תוך. היל' נ"ל דפלוגתייהו בכה"ג, ר' יהוש' סבר תנור מצרפן אפי' בלא סל, וכן פרש"י ור' אליעזר סבר הסל מצרפן עם התנור. היל' כיון דאיכ' הכא תרתי צירוף תנור וגם צירוף סל מיבעיא ליה לר' ירמי' דאימא דאפי' אויר כלי מהני, אבל אם מתחלה היתה לשה פחות מכדי חלה ואופה בתנור שיעור חלה כגון שלשה שתי עיסות וכל אחת אין בה כשיעור חלה אבל בין שתיהן יש שיעור ואפאתן בבת אחת בתנור לר' יהושע תנור מצרפן אבל לר' אליעז' אין צירוף תנור מועיל אלא א"כ יצרפן אף בסל אבל אם לשה פחו' משיעו' ואפאתו ונתתו לסל וחזרה ולשה פחו' משיעור ונתתו לסל אין הסל מצרף כעניין זה לר' אליעז' אע"פ שבסל עכשיו כשיעור וכ"ש לר' יהוש'. וכן הסוגיא מוכחת מדקא פליגי אמוראי בנושכות ש"מ דבתנור [איכא] שיעור חלה אלא בשעת לישה לא היה בעיסה שיעור, ולפי' זה אין לתמוה בבעיא דר' ירמיה. ובירושלמי דמס' חלה על הא בפ"ב [ה"ב] במשנה העושה עיסתו קבין ונגעו זה בזה פטור' מן החלה עד שישוכו, ר' אליעז' [אומר] אף הרודה ונותנו בסל הסל מצרפן. ובגמ' ר' יונה ור' חייא בש"ר יונתן ר' יוסי ר' אימי בש"ר יוח' והוא שנשכו. אית תניי תני הסל מצרף ואין התנור מצרף, אית תניי תני תנור מצרף ואין הסל מצרף א"ר יוח' אייתיתה מדחילפי' פי' שמעתיה מחלפי היינו חילפא חבירו נשכו כאן וכאן מצרף. נ"ל כאן וכאן הסל עם התנור הואיל ונשכו, לא נשכו כאן וכאן אינו מצרף, פי' אף הסל אינו מצרף, מתניתין כגון אילן ריפתא דבבל איצר' פי' אם העיסות נושכות זו את זו אפי' ר' אליעז' מודה שאין צורך בצירוף הסל כיון שהעיסות שלימות ונושכות צירוף התנור עושה אותן כאילו חזרה ועירבן זו עם זו ויש כאן שיעור חלה, אבל אם לא נשכו כלל אין מועיל אפי' הסל אבל אם עשאן כיכרות כגון אילו של בבל שחלוקות ככר העיסות אלא שנושכות בזה חלוק' לר' אליעז' הסל מועיל לצרף עם צירוף התנור, ור' יהוש' סבר כיון שנשכו זו בזו הרי כאילו נשכו בעודן עיסות ותנור לבד מצרפן אבל כעכין לא. וגמ' דידן פליגא על ירושלמ' דאפי' בכעכין נמי פליגי הואיל וקצת הן נושכות אע"פ שמעט נושכות אפי' לר' יהוש' תנור מצרף ולר' אליעז' עם הסל ואתא רשב"ג למימ' ככרות הנושכות הרבה הוא דמצרף בין כעכין בין ככרות דבבל ושאין נושכות הרבה אלא מעט אפי' אם ככרות של בבל הן שנשיכה מועטת שלהן גדולה מנשיכת כעכין אין מצרפות אלא בנשיכ' שהיא כעין עיסה לר' יהוש' כדאית ליה ולר' אליעז' כדאית ליה. תנן בתחלת מסכ' טבול יום המכנס חלות על מנת להפריש ונשכו ב"ש אומ' חיבור בטבול יום וב"ה אומ' אינו חיבור נקרצות נושכות זו בזו וככרים נושכים זה בזה האופה חמיטה על גבי חמיטה עד שלא קרמו בתנור וכו' עד ב"ש אומ' חיבור בטבול יום וב"ה אומ' אינו חיבור. נקרצות פי' רבנא נתן בערך קרץ, ככר עגול שמו קרץ כמו חלות מצות [תרג'] קריצן פטירי'. חמיטה, פי' בערך חמט, י"מ ריפתא כי ההיא דרב [ברכות מ"ב ע"א] דאכל תריסר ריפי ולא ברך, והן שתי ככרות דומות זו לזו, ועוד עיין הת' בבבא שנייה בתחלת טבול יום, וצירוף כלי וחיבור מים דבעי ר' ירמיה התם בקומץ רבה, וההיא דזבחי' פ' טבול יום [ק"ה ע"ב] דבעא מיניה ר' זירא מר' אבין בר חייא ואמרי לה [מ]ר' אבין בר כהנא הא דתנן חיבורי אוכלין על ידי משק' חיבור לטומאה קלה ואין חיבור לטומאה חמורה, לא שייכי הכא כלל. ומיהו הא דא"ר אליעז' דהסל מצרף מנלן דלאח' שנאפת בעיסה שיועיל צירוף. ונ"ל דנפק' לן מיהא דתניא בספרי, דתניא בספרי בפרש' חלה, הרי שלא הפריש חלה מן העיסה יכול לא יפריש מן הלחם ת"ל כתרומת גרן, מה תרומת גרן אחת, אף חלה אחת וכיון שמצינו שחובתה אף מן הלחם לכך מועיל צירוף הסל כנ"ל. ור' חנן חתן של נשיאה היה ונ"ל כי חתנו של ר' יהודה נשיאה בן בנו של רבי' הקדוש היה. כדגר' בפ' אלו מגלחין [מו"ק כ"ה ע"ב] ר' חנין חתניה דבי נשיאה הוה, לא הוה ליה בני בעא רחמי הוה ליה. ההוא יומא דבעא למימהליה נח נפשיה וכו' ולכך אני הסודר אומ' כי חתנו של ר' יהודה נשיאה הוה לפי שר' יהודה נשיאה (נשיא) [אמורא היה ו]בימי ר' יוחנ' ורשב"ל היה כדאיתא בפ' בא סימן [נדה נ"ב ע"א] אזל ר' יוחנ' אמרה קמי ר' יהוד' נשיאה ושדר בלושא ואפקה ובספ"א דתעניות, ור' חנן תלמיד ר' יוחנ' היה כדאית' בפ"א דברכות [י' ע"א], איתמר נמי א"ר חנן א"ר יוחנ' אפי' חרב על צוארו של אדם אל יניע עצמו מן הרחמי' בהל' דחזקיהו מלך יהודה וכדאשכחן ביהושפט מלך יהודה דכת' [דברי הימים-ב' י"ח] ויזעק יהושפט וה' עזרו וכדאית' בירושלמ' בפ' הרואה בברכות [ה"א]. ואף תלמידו של ר' היה דה"ג בתחלת נדרים [ז' ע"ב] א"ר חנן א"ר השומע אזכרה מפי חברו צריך לנדותו וגר' נמי מס' מעילה פ' קדשי המזבח [י"ז ע"א] דם השרץ ובשרו מצטרפ', א"ר חנן א"ר ועודן בו ואע"פ שברוב הספ' כת' אמ' רב חנן א"ר זעירא כן כך שמעי' ועודן בו, וכן פי' רב נסים גאון זל"ע במגלת סתרים, פי' שאין הדם מצטרף עם הבשר לטמ' בכעדשה אלא כל זמן שעדיין ישנו בבשר, אבל אם פיר' מן הבשר אינו מצטרף ואותיב ר' יוסי בר חנינ' הטמאין מלמד שהן מצטרפין [אפילו] שרץ ושרץ שרץ ודם בין משם אחד בין משני שמות. פי' דאלמ' אפילו דם החולד ובשר העכבר מצטרפי' והיכי אמרת ועודן בו. ופריק רב יוסף כאן בכולן כאן במקצתן. פי' אם נגע בכולן אפי' דם ושרץ משני מינין טמאים, ואם נגע במקצתן בענ' עד שיהא הדם עודנו בבשרו.
